דני ויאיר הם שותפים בעסק לשטיפת רכבים כבר כמה שנים. יש ביניהם חלוקה של העבודה כך שדני עוסק בכל מה שקשור בשיווק של העסק, ויאיר עוסק בתפעול השוטף כולל נושא הכספים והנהלת חשבונות, הקשר עם הבנקים, חוזים עם ספקים, טיפול בלקוחות ובעובדים ועוד.
כאשר נפתחה השותפות כל אחד מהם השקיע 250,000 ₪ כדי להתחיל את העסק, ולקדם אותו. האמון ביניהם היה מאוד גבוה, הם מכירים עוד מהצבא ושירתו יחד ביחידה מובחרת. הם לא חשו צורך להסדיר את השותפות ביניהם בהסכם כתוב, כי הם חשבו שאין צורך בכך, הרי שניהם יודעים בדיוק מה חלוקת העבודה, איך כל אחד מהם יבצע את החלק שלו ומה כל אחד השקיע כספית. שניהם השקיעו בעסק את כל זמנם והתוצאות לא איחרו להגיע. אבל, כאמור, הם לא עשו הסכם בין שותפים.
העסק שלהם שגשג, הלקוחות זרמו, והרווחים הגיעו ובמהירות. שניהם היו מאוד מרוצים מהפעילות וכך היא נמשכה מספר שנים. אבל לאחרונה החל דני להרגיש שיאיר לא חושף בפניו את מלוא המידע בקשר לעסק. הוא התחיל להרגיש שדני עושה דברים מאחורי גבו, וחש שתשלומים שהגיעו לקופת השותפות לא מתחלקים ביניהם כראוי. חשש זה החל לייצר סדק במערכת היחסים שביניהם ודני התחיל לבדוק בשבע עיניים מה בדיוק יאיר עושה, אומר לו ואיך הדברים עובדים בחלק השני, שלא באחריותו.
יאיר כמובן הכחיש כי הוא מסתיר משהו, אבל חוסר האמון הוא זרע שהושם באדמה, ולאט לאט נוצר קרע במערכת היחסים ביניהם, עד אשר הם לא הרגישו נוח לשוחח אחד עם השני, לא קיבלו החלטות עסקיות בשל חוסר תקשורת והדבר נתן ביטוי בפעילות ופגע בה מאוד. היעדרו של הסכם בין שותפים היה לרועץ במקרה זה.
סכסוכים כאלה בין שותפים הם עניין של יום ביומו, והם יכולים להימנע מראש באמצעות הסכם בין שותפים (הסכם שותפות) מסודר שיערך אצל עוה"ד הבקי בתחום המסחרי ובדיני השותפויות.
חשיבותו של הסכם בין שותפים היא רבה במיוחד בשלב הראשוני של הקמת העסק. זהו השלב הקריטי שבו נבנית מערכת היחסים בין הצדדים והיא עדיין בגדר אידיליה. בשלב הזה חיוני להעלות בין השותפים את כל הנקודות והעקרונות שיחייבו קבלת החלטה, כל צומת החלטה, כל דבר שמחייב מעורבות של השותפים חייב לעלות במסגרת ההסכם שבין שותפים. רק עוה"ד הבקי בתחום אשר ניסיונו בעריכת הסכמים מעין אלה יאפשר לצדדים להציף את הדברים מבעוד מועד.
בשלב הכנת ההסכם הצדדים יגיעו בד"כ להסכמות על כל הנקודות המהותיות והדבר יאפשר לגשר על המחלוקות ביניהם, כאשר יתעוררו בעתיד. מניסיוני, נקודת זמן זו היא קריטית במיוחד. כאשר הצדדים מגיעים לפגישה במשרד עוה"ד לצרכי בניית הסכם השותפות הם מעלים סוגיות חשובות שלא נדונו קודם, והרבה פעמים עוה"ד מיומן ובקי בתחום השותפויות יוכל להציף להם דילמות ועניניים שמחייבים תשומת לב, ויכנסו לתוך ההסכם. בהמשך, לאחר שהשותפות כבר תחל את פעילותה, בד"כ יהיה קשה לגבש הסכמות כי הצדדים נוטים לשקוע בפעילות העסקית השוטפת ולעסוק בענייני השותפות, וכבר לא משקיעים זמן ומאמץ בהכנת הסכם בין השותפים.
הניסיון שלי מלמד כי ברוב מכריע של המקרים הסכם שותפות שלא נערך בשלב ההקמה – לא נערך כלל. וחבל. בשלב הזה הסכם בין שותפים יאפשר לבנות מנגנונים משפטיים מוסכמים להסדרת המחלוקות (שלא היה קיים במקרה של דני ויאיר, שפנו אליי, כי הם לא ערכו הסכם שותפות). כך למשל אפשר לשקול מנגנון של מינוי בורר למקרים מסוימים או למחלוקות ספציפיות כדי שלא לשבש את הפעילות העסקית, אפשר לשקול גישור או גישבור. אפשר לשקול מנגוני הכרעה או רכישה הדדית במקרים יותר קיצוניים, וישנם מנגנונים נוספים. הדבר תלוי בסוג שותפות, בזהות צדדים, באינטרסים ובנסיבות. עוה"ד מיומן יוכל לסייע בכך.
עריכת הסכם בין שותפים מאפשר לשותפים להחליט מראש בנושאים מהותיים לחיי השותפות, ובין השאר, מתי נדרשת הסכמה של שניהם לביצוע פעילות כזו או אחרת (שבהיעדרה לא יוכל אחד השותפים לעשות מעשה), ומתי די בהחלטה של אחד השותפים בלבד; מה תהא חלוקת העבודה ביניהם; מה יהיו תחומי האחריות; מה סכום ההשקעה כל אחד מהשותפים בשותפות בעת הקמתה; כיצד יפעלו אם יהיה צורך בהגדלת הון (יש דרכים שונות לטפל בכך); מתי ניתן יהיה להכניס שותף נוסף; מה יהא במקרה של פטירת אחד השותפים חו"ח; מתי ניתן להעביר או למכור את הזכויות בשותפות או כל חלק מהם ועוד.
חשוב לדעת, שלפי הדין, שבשותפות כל השותפים אחראים ביחד ולחוד לכל מעשה או מחדל שנעשה במסגרת השותפות ועל ידי אחד השותפים. המשמעות היא שגם אם אחד השותפים לא ביצע מעשה או לא היה מעורב בו, אבל השותפות הפרה הסכם או גרמה נזק בעוולה לצד שלישי כלשהו – כל השותפים אחראים, וגם אותו שותף שלא היה מעורב בכך אחראי לכל דבר ועניין.
האחריות הסולידרית של שותפים בשותפות מחייבת במיוחד, בעיני, את הסדרת המותר והאסור על כל אחד מהשותפים, וכיצד מקבלים בה החלטות. במיוחד חשוב להחליט מראש מתי נדרשת הסכמה של כל השותפים (למשל לגבי הכנסת שותף נוסף או נטילת הלוואה או מתן ערבות לצד שלישי או לבנק) ומתי היא אינה תמיד נדרשת (חתימה על שיקים עד סכום מסוים למשל), וכל מקרה לגופו.
הסכם בין שותפים שנערך אצל עוה"ד שבקי בכך היה מאפשר בענייננו גם לדני ויאיר לצאת מהתסבוכת שאליה נקלעו (בשל אובדן אמון ביניהם) בצורה יעילה ולחסוך להם הוצאות, זמן רב ופגיעה עסקית חמורה. אבל, הם לא ערכו הסכם כזה.
התוצאה הייתה שכאשר מערכת היחסים שלהם עלתה על שרטון כבר לא ניתן היה לשקם את יחסי השותפות, ומאחר ואף אחד מהם לא היה מוכן לרכוש את חלקו של האחר, כי הם לא הסכימו מראש לכך, ובאותה עת כבר לא ניתן היה להגיע להסכמה. גם אם היו להם מנגנונים מובנים אחרים לפתרון משברים ניתן היה להסדיר את מערכת היחסים אבל, כאמור, ביניהם לא היו קיימים מנגנונים כאלה. לכן בסופו של עניין השותפות בין דני ויאיר התפרקה וכל אחד הלך לדרכו. במקרים רבים במצב כזה יגיעו הצדדים לניהול ליטיגציה מסחרית (בין במסגרת בוררות עסקית או בבית המשפט), לרבות תביעה למתן חשבונות, אבל כך יקרוס לו עסק משגשג. החלטה שגויה, בתחילת התהליך, שלא לערוך הסכם בין השותפים תגלגל תוצאה ידועה מראש – פירוק וסכסוך משפטי. זו תוצאה מצערת שניתן למנוע אותה מראש פעמים רבות בהתנהלות משפטית נכונה, ובעריכת הסכם בין שותפים בשלב ההקמה.
לסיכום, מומלץ לכל המעוניין להקים שותפות עסקית לפנות לעוה"ד מתאים שיערוך הסכם שותפות נכון ותפור עבורם. הדבר יאפשר לשותפים עצמם לדייק את הציפיות שלהם מיתר השותפים, לחלק מראש את האחריות ולקבוע מנגנונים שיחסכו להם בעתיד זמן, כסף רב, ויצרו כלים שמאפשרים המשך פעילות עסקית גם במשברים, שתמיד קורים, לרבות בשל אובדן אמון.
הבהרה: הכתוב הינו בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים כאחד, וכל האמור בלשון זכר מתייחס גם לנקבה ולהפך. השמות הנקובים בדוגמא בדויים. כל האמור לעיל בלשון יחיד מתייחס גם לרבים ולהיפך. מאמר זה מהווה מידע כללי בלבד, ואיננו מהווה תחליף לייעוץ פרטני ו/או לצורך בקבלת חוות דעת מסודרת, לרבות מבחינה משפטית. משרד עוה"ד עדי טל ו/או עורכי הדין בו ו/או מי מטעמם אינם אחראים בצורה כלשהי, ישירה או עקיפה, לכל תוצאה בשל השימוש באמור לעיל. אין להעתיק לשכפל, להפיץ, לפרסם או להשתמש בכל דרך אחרת את האמור לעיל אלא אם כן נתנה לכך הסכמה בכתב ומראש.